בין אם אספרגר, או בשמה הידוע תסמונת אספרגר, ובין אם אוברדרפט בבנק, בין אם הילד לא מכין שיעורים או שהבעל מובטל שנתיים תמימות. בין אם החמה לא מסתדרת עם האישה, ובין אם אתה לא מסתדר עם עצמך- כל אלה הן דוגמאות למה שעובר על אנשים בחיים.
אף אחד לא בוחר את תרחיש חייו. הבימאי של החיים הוא לא בהכרח אני, ואם לדייק, הוא לא ממש אני. האם אני החלטתי מתי איוולד, איך אראה, מה יהיו תכונותיי, גובהי, וצבע עיני. או מי יהיו הורי, מתי אמות ועוד?
בעיות בחיים אינן חסרות לאף אחד. מדוע הן פוקדות אותנו? האם שאלתם את עצמכם את השאלה, או שסתם ניסיתם לברוח לתענוג שישכיח את הצרה, עד הפגע הבא. כמו חיות פגועות אנו רצים בין צרה לצרה ומנסים מעט ליהנות בחיים. אם נשים את רגעי ההנאה מול רגעי הסבל, ודאי נגלה ממצא מעניין. האם רגעי ההנאה רבים יותר בחיינו מרגעי הסבל? נסו למדוד ממש לפי דקות. הסבלניים שביניכם ודאי יצליחו ואף יגיעו לפתרון.
ובכן, אספרגר או בשמה תסמונת אספרגר, שפעת חזירים, עופות ועוד מיני חיות, ועוד מריעין בישין המתארחים לעיתים בחיי בני האדם, הינם מעין כרוז המראה על חוסר איזון. מתי בעצם הגוף חולה? כאשר הוא יוצא מאיזון. כאשר גוף חולה, כל האיברים פועלים לריפוי הגוף. בני האדם, קרי, אנחנו, מהווים חלקים מגוף אחד. כל אחד משפיע על הגוף באופן ישיר, או כפי שקוראים לזה לאחרונה, אפקט הפרפר הקיים בעולם כולו, בטבע, ובין בני האדם.
אם כך, כל סממן או צרה שהיא הינם הפעמון המצלצל להעיר אותנו מהתרדמת ולהכריז על חוסר איזון במערכת האנושית. מדוע הגענו למצב בו כדור הארץ נמצא בבעיה אקולוגית, וכמוהו החינוך האלימות הגוברת והכלכלה החווה רעדות קשות? כל אלה, בדיוק כמו בגוף של אדם אחד, הם הסימפטום המראה על נקודה שאינה מאוזנת.
כל עוד כל אחד ישקיע את מלוא המרץ להשיג הכל לטובת עצמו, ובדרך לדרוס אחרים, המערכת תסמן לנו באורותיה האדומים והלא נעימים. אך אם נשנה את התוכנה שאיתה אנחנו פועלים, נגלה שהעולם שופע כל טוב, ויותר מכך. אין מחסור במים, באוכל, ואף לא באהבה.