בין אם מדובר בממצאים כמו לקויות למידה או הפרעות קשב, מייד עולה השאלה. איך יכול להיות שהאנשים הכי קשובים בטבע, במציאות, הילדים, אינם קשובים. הרי אלה היצורים הקשובים ביותר שאפשר למצוא.
כי האדם הבוגר כבר מתוכנת על ידי חינוך ומה שספג מהסביבה, ואילו ילדים, מגלים את העולם ומרוכזים בזה במלוא מאת האחוזים של הוויתם. אם כן, מאין ההיגיון שלילד יש הפרעות קשב, או לקויות למידה כלשהן.
הרי הכל בנוי כמו חותם ונחתם. צריך שהחומר יותאם למה שהילד צריך. אחרת, ודאי שתיווצר הפרעת קשב. האם אתם המבוגרים רוצים להקשיב למשהו שאינו מעניין אתכם? דמיינו את עצמכם נכנסים לסרט או להרצאה, עם רצון, ללמוד, לחוות, לגלות. ואז אתם מגלים שהמרצה משעמם, הסרט אווילי ולא מרתק, ואתם מוצאים עצמכם ישובים במקום שאין לכם עניין בו כלל.
מה תעשו? ודאי תחילה תחשבו על עלות הכרטיס ששילמתם, וסלוגנים של "חבל על הכסף" יצופו בנבכי מוחכם. אבל, זה לא יפסיק את הסבל ואת הפרעת קשב שלכם. האם חוסר העניין שלכם במשהו שמוצג לכם לא לפי אופייכם, שטחי העניין שלכם ורצונכם הטבעי לחוות, אומר שאתם סובלים מבעיות כמו לקויות למידה? או שמא החומר המשעמם שזה עתה מוצג בפניכם, הוא הבעיה.
קרוב לודאי שאתם מסכימים שאף אדם לא יכול להכריח עצמו לשבת מול משהו משעמם. צריך לבדוק מה האדם צריך, מה מעניין אותו, ולפי זה להביא לפניו מידע. אופן הבאת המידע אף הוא חשוב מאין כמוהו. הרצאה יבשה יכולה לשעמם את שומעיה עד מאוד, ולעומת זאת, משהו חוויתי, משחק, או הפעלה מסוימת עשויות ללמד משהו, שאלפי מילים לא.
מעקב אובייקטיבי אחר ילד, (בלי להגיד, אין לי זמן לזה, אני עסוק וכדומה, כי אלה הן אמתלות בלבד, המעידות על בטלנות ובריחה מהתמודדות, ואי רצון לטפל במה שעולה בצורה יסודית ואמיתית) יכול ללמד אתכם הרבה על מהו קשב של ילד, מהי למידה של ילד, ולאט לאט תוכלו לראות דרך הילד, הוא ולא אחר, ילמד אתכם איך להגיש לו חומר, מה מעניין אותו, בלי שתנסו לדחוס לו לפי דעתכם, מה שאינו מעניין אותו, ולומר, שיש לו הפרעות כלשהן, ועוד למלא אותו בתרופות "הרגעה" וסמים למיניהם, שסותמים את הלב שלו, והופכים אותו לרובוט אומלל, שכלפי חוץ "מתפקד" כבובת חרסינה ש"כולם" מרוצים ממנה.