בדרך לצפון, לחופשה משפחתית מהולה בביקורים בטבע, עצרנו בחוות דובי שעל יד עכו לרכב על סוסים. כשהייתי ילד קטן, סוס ניראה בעיני חיה אצילית, חזקה ויפה להפליא. הייתי דוהר על כל כסא או ספה בבית ומדמיין שאני על סוס ערבי שחור ואביר.
וכמו בעבר, עד היום, אני אוהד סוסים מושבע. כמו בהיותי ילד, כך גם היום, אהדתי את הסוסים ושיחקתי וכמו היום, גם בגילי הדי מתקדם, אני לא מרגיש שהמשחק בסוסים נובע מבגרות, אלא, יש בי משהו כמו בילד, נלהב, מסוקרן, רוצה להסתכן, רוצה ממש פשוט לשחק.
גם מכוניות מהוות עבורי משחק, אמנם שגדולות ודורשות כסף רב להחזיקן ולתפעלן. מה אני בעצם רוצה להגיד, אנחנו נשארים ילדים, גם בגיל מאה. משחקים את המשחק של החיים, כמו שראינו בסרטים, כמו שקראנו בספרים וכמו שראינו את ההורים נוהגים זה כלפי זה.
הסתכלנו, ראינו דוגמה, ועתה גם אנו משחקים כך בלהיות גדולים. עם העבודה, עם הילדים שלנו, עם ההורים שלנו, ועם הסובבים אותנו.
מפעם לפעם, כשהאגו גדל, ממציאים לעצמנו עוד טיסות לחו"ל, לחלל לעיתים ועוד רכבים משוכללים לגילוי המציאות הסובבת אותנו. אם בעצם אנו נשארים ילדים, אז מאיפה בא הרעיון שיש ילד ויש מבוגר? כי הרי כולם משחקים. המבוגר פותח לילד את העולם לאט לאט, בקצב שלו, כך שידע את החוקים סביבו, שלא יפגע, ושידע באופן בסיסי איך נוהגים בתחומים השונים של חייו.
מדוע אנו המבוגרים מתייחסים לחיים שלנו כמו אל משחק. מה אנו אמורים להפיק מהחיים? האם כסף, ידע, ליצור משפחה? או שמא לתרום משהו לחברה? מדוע אנו בני חלוף? שאלות אלה ואחרות מטרידות כל אדם באשר הוא. לא משנה אם הוא משכיל או בור, מצליחן או תבוסתן, השאלות הקיומיות מעסיקות רבים מאיתנו ובימינו את כלל האנושות.
פסיכולוגים רבים מנסים אף הם לגלות את חוקי משחק החיים, אלה שאינם נגלים לנו, כלומר, לא רק לעבוד, להתחתן, ולדעת לשמור על הגוף הפיזי, אלא מה מניע את כל היקום ובכללו האדם, מהי מטרת העל של חיי האדם, ושאלות דומות הן המניעות היום את המדענים בכל התחומים.