השפה בין בני אדם היא החשובה כשמדובר בשיחה, תרגום, ובכלל בקשר בין בני אדם. לעיתים אנו לא מסוגלים לתרגם את הכוונות של מי שעומד מולנו, והוא אינו מסוגל להבין את כוונותינו. קשר בין בני אדם הוא הדבר שעובר שינויים בהתאמה לאגו הגדל. כיצד ניתן לבנות קשר נכון בין בני אדם, נטול שנאה, נטול אלימות בלתי פוסקת שאגב אינה טבעית לגזע האדם. כיוון שהאדם הוא בעצם רצון ליהנות, אבל, הוא יכול לרצות לקחת משהו ממישהו, אך להכות, זה לא לפי הטבע, לפי מחקרים.
אם כן, תרגום הוא לא בהכרח השפות השונות הזקוקות למילים, כי עיתים, גם התרגום, ולא חשוב לאיזו שפה, לא יפתור את הריחוק בין בני אדם, שלצערנו, או לחוסר הבנתנו את הבסיס, יוצא ובא לידי ביטוי בין אדם לאדם. או במילים המוכרות, אדם לאדם זאב. משפט המתאר את מצבנו האנושי, שמהווה מראה לאגו שלנו, הרוצה לבלוע את כולם ונהנה מכישלונות הזולת.
תרגום יכול להיות אף הבנת הרגש העובר בין אנשים, בין הורים לילדים ובין בעלי חיים לאדם, בקשר ההדדי ביניהם. תחום התרגום מתפתח עם הדורות, ויחד איתו המחקר כיצד לנהוג ולפעול במערכת האנושית שהאנשים מהווים את חלקי הפאזל המרכיב אותה.
זה מכבר קראתי על קונגרס בינלאומי אליו הגיעו אנשים מכל העולם, אשר השפה בה הוגשו ההרצאות והתוכן בכלל, היה רוסית. חלק מהמשתתפים העידו כי לא נזקקו לתרגום סימולטאני או אחר, כיוון שחשו רגשות עזים, וחיבור עז, אשר גרם להם לחוש כי התרגום הוא לא מה שיביא להם את ההבנה הרגשית העמוקה. ואף להפך, כאשר שמעו תרגום, חשו כי המילים עברו במסננת המוח שלהם, ונפלו על תבניות שהוטמעו בהם בעבר, דבר שמנע מהמגע עם הישיר עם הרגש.
יוצא מזה שכמונו, המבוגרים, כך גם בחברה אנושית בכלל, ואף אצל צעירים וילדים, התרגום הוא לאו דווקא הדבר החשוב. אלא המטען הרגשי הטמון בכל מפגש, תוכן, הכוונה הפנימית, הרוח שעוברת בין הדברים, בין המילים, היא השפה שעוברת ללא ספק. עלינו רק לפתוח עצמנו ולהיות קשובים למה בעצם אנו רוצים להעביר, מה המטרה הראשונית של כל תוכן שהוא, האם הוא מסחרי, האם נועד לנצל את כספם של אחרים ועוד כהנה וכהנה מטרות שאנו מכירים מהחברה האנושית.