בעשור האחרון תפסו תאוצה גדולה מאד כל נושא לימודי רפואה משלימה. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 החלו לצוץ מכללות שחלקן הגדול היה ללא פיקוח, אולם לאחר מספר שנים, שהכנסת התחילה לתת את דעתה לנושא (ועדיין לא סיימה אגב) – החלו משרדי הממשלה לפקח יותר על התכנים על מנת שלתעודה שמעניקות המכללות הרבות יהיה תוקף רפואי ויהיה להם רישיון לטפל. נכון, לימודי רפואה משלימה לא מעניקים תעודת רופא MD אלא תארים אחרים (תעודת מטפל או דוקטור לכירופרקטיקה) – אבל זה לא אומר שהם לא צריכים להיות מפוקחים על ידי משרד הבריאות: מי שלא יודע מה לעשות פיזית לפציינט שלו, על אף שלמד לימודי רפואה משלימה – צריך לא לעבוד במקצוע. אפשר לעשות נזקים בקלות. הרפואה המשלימה, ההולכת ותופסת מקום של כבוד במודעות הציבור, מאפשרת לאדם לבחור את אורח חייו – כדי להיות בריא ושמח, והוכחה לכך שמעמדו של הנושא בציבור עולה הוא שרבים הולכים לבקר במרפאות הללו במסגרת קופות החולים במחירים מסובסדים. המרפאות הקונבנציונליות מאפשרות ושולחות אנשים בעלי צורך בטיפולים משלימים למרפאות מסוג זה – לפתרון בעיות כמו דיכאון, כאב, מעי רגיז ועוד. במסגרת הלימודים יש שבע אופציות להתמחויות, כל מסלול מציע ידע רחב ומעמיק בתחומו ובדרך כלל מכללה רצינית תעניק תואר בשת"פ עם מכללה גדולה בחו"ל – הודו, גרמניה, ארה"ב, אנגליה ועוד. בין ההתמחויות – רפלקסולוגיה, דיקור, טווינה, איורוודה ועוד.