מתי כדאי לשקול מעבר לדיור מוגן.
היום מדברים המון על נושא דיור מוגן. אנחנו מוצפים בפרסומות שטלויזיה, רדיו ועיתונות שמספרות לנו על כל היתרונות של דיור מוגן בארץ. נוצר הרושם שבעצם כל מי שהגיע לגיל השלישי חייב, אבל פשוט חייב להגיע לדיור מוגן, אחרת הוא פשוט מפספס כיף חיים.
בואו ננסה להבין מי בעצם אכן יכול להגיע לדיור מוגן, מי יכול להרשות לעצמו מבחינה כלכלית ומי מוכן למעבר כזה מבחינה נפשית.
צריך להבין שתחת דיור מוגן, ניתן למצוא מספר קטגוריות או מספר מחלקות.
ישנו דיור מוגן לעצמאים, שמבחינתי ניתן להגדיר את זה כמתחם מגורים, שגרה בו אוכלוסיה בגיל השלישי. דירות לכל דבר שמה שמאפיין אותן זה לחצן מצוקה וזמינות הצוות הרפואי. מבנה הדירה, גודל, עיצוב, כמו גם השירותים הניתנים בנוסף, משתנה בהתאם לחברה המפעילה את הדיור המוגן ובהתאם למחיר שהיא גובה. ניתן להגיע למקום מפואר ויוקרתי, עם בריכה, מועדון תרבות , ספורט וכושר. להבדיל, ניתן לחיות בדיור מוגן צנוע יותר ולהינות מחברה מהשקט הנפשי מעצם הידיעה שזמינות הצוות הרפואי היא גבוהה. בחירת המקום במקרה זה תלויה מאוד ביכולת הכלכלית של מבקשי השירות
דיור מוגן לתשושי נפש או קשישים במצב סיעודי, אפשר לשייך לקטגוריית בתי אבות סיעודיים. צוות הרפואי והצוות המטפל נמצא כל הזמן בקשר עם הדיירים המטופלים. הדייר זקוק להשגחה צמודה, עזרה בטיפולי היגיינה, לעיתים גם עזרה בהאכלה. במצב כזה, ההחלטה לעבור בית אבות מתבצעת לרוב ע"י בני משפחה והתשלום בחלקו או ברובו ממומן ע"י משרד הרווחה ביטוח לאומי. קשיש סיעודי זקוק להשגחה צמודה והוא יכול לקבל אותה בשלושה דרכים בעצם. טיפול של בני משפחה, טיפול של עובד קבוע שמתגורר עמו או מעבר לבית אבות סיעודי. כדי לבחור מבין שלושת האפשריויות, יש לשקול את זמינות בני המשפחה לטיפול של 24 שעות בקשיש, יכולת להעסיק עובד ונכונות של הקשיש לעזוב את ביתו לטובת בית אבות.
לסיכום: קבלת ההחלטה של מעבר לדיור מוגן תלויה במצבו הבריאותי והנפשי של הקשיש, מצב הכלכלי של המשפחה, זכאות הקשיש לסיוע מהמדינה ודעתו האישית לגבי מעבר למקום חדש.